לגדול ברמת הגולן כנערה להט"בית זו חוויה לא פשוטה. הרבה פעמים לגדול בפריפריה גיאוגרפית רחוקה מקשה עוד יותר על התהליך האישי. לא הבנתי במשך שנים מי אני, ולא ידעתי לתת שמות לתחושות שהרגשתי.

בכיתה י"ב נפתחה קבוצה של איגי ברמת הגולן לראשונה, וסוף סוף היה לי את המקום לשאול בו שאלות. תהליך הקמת הקבוצה היה מרגש, כי היינו כולנו שותפות אליו.

הבחירה לייצר קבוצה דווקא במקומות האלה היא קריטית, כי הרבה פעמים הקבוצה היא הבית שלנו. לעתים זה המקום היחידי עבורנו להיות מי שאנחנו.

מאז שאני קטנה, בכל מסגרת חינוכית שהייתי, בין אם זה בית ספר או בתנועת נוער, תמיד מדברים על קבלת האחר- מדברים על דתיים וחילוניים, ערבים ויהודים, ועוד שלל זהויות שמגדירות אותנו. מעולם לא דיברו איתי על זהויות להט"ביות.

הבחירה שלי להיות בנח"ל , כמו הבחירה לעשות שנת שירות הייתה מתוך הבנה שרק הנוכחות והנראות שלנו תשנה את המציאות. יש לי את ההזדמנות להיות שם עבור נערים ונערות, ולתת להם את האפשרות שלי לא הייתה כשהייתי בגילם. אני מאמינה שרק ככה נצליח לייצר חברה אחרת, ללא להט"בופוביה ואלימות כלפי כל מה שהוא אחר ושונה ממני.

הסיפור של

דנה נחמיאס

דנה, לוחמת בקרקל, קצרין. "לגדול כנערה לסבית ברמת הגולן זה לא פשוט. המרחב של איגי היה המרחב הראשון והיחידי שהרגשתי בנוח להיות מי שאני"

הצטרפו לאגודת הידידים